הינך נמצא כאן

רגולציה ופיקוח

תחום החיפושים, הפיתוח וההפקה של נפט וגז טבעי בישראל כפוף לרגולציה כבדה, מסועפת וענֵפה. הפיקוח הרגולטורי מתחיל עוד בשלב המוקדם ביותר של התהליך הארוך והוא חל על הכללים להענקה, העברה ושעבוד של זכויות נפט. עוד נוגעת הרגולציה לתנאים לחיפוש גז ונפט, לקבלת היתר מוקדם, רשיון ושטר חזקה, לפיתוח מאגרים, להפקת הגז טבעי ולאספקתו וכן להקמת תשתיות הולכה, חלוקה וחיבור צרכנים, לתמלוגים, מיסוי, הסדרה סביבתית, הגבלים עסקיים ועוד. ספק אם ישנם עוד תחומים במשק הישראלי שמתמודדים עם כל כך הרבה רגולציה ורגולטורים.

שותפויות הגז כפופות לחקיקה ענֵפה, למגבלות  ולפיקוח, הכוללות את מתווה הגז, כפיפות לחקיקה ספציפית בישראל - חוק הנפט והתקנות מכוחו, החוק לתיקון התחרות ולצמצום הריכוזיות ("חוק הריכוזיות"), החוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5), הנחיות הממונה על ענייני הנפט, וביניהם הנחיות בנושא בקשות לקבלת זכויות בנכס נפט, בנושא מתן בטוחות בקשר עם זכויות נפט, בנושא העברה ושעבוד של זכות הנכס נפט וטובת הנאה בזכות נפט, ובדבר בקשות לאישור ייצוא, ומגבלות רגולטוריות נוספות - מגבלות לאור ועדת צמח, פיקוח על מחירי הגז הטבעי, הסדרת השימוש בקיבולת צינור הגז מפלטפורמת ההפקה של פרויקט תמר ועד ליציאת הגז הטבעי מתחנת הקבלה באשדוד, החלטת מועצת רשות הגז הטבעי בדבר מימון פרויקטי יצוא באמצעות מערכת ההולכה הארצית, החלטת הממשלה בדבר הפחתת  התלות הישראלית בנפט לתחבורה, החלטת שר האנרגיה לשימוש בפחם, תכנית מתאר ארצית בעניין קבלה וטיפול בגז טבעי והיתרים ורשיונות למתקני פרויקט ים תטיס ופרויקט תמר. בנוסף כפופות דלק ואבנר לחקיקה בקפריסין.   

בתקופה שקדמה לתגליות הגז הגדולות תמר ולווייתן, כאשר מדינת ישראל רצתה לבסס את עצמה כיעד השקעה מועדף ואטרקטיבי לחברות גלובליות בתחום האנרגיה, התבססה הרגולציה במשק הגז על הוראות חוק הנפט משנת 1952 והתקנות מכוחו. רק לאחר שנתגלו מאגרי תמר ולוויתן נעשו מספר שינויים מהותיים במדיניות הממשלה ביחס לענף הנפט והגז ובפרט בנוגע לתחום המחקר הפיתוח וההפקה של גז טבעי. למעשה שונו כללי המשחק שעל-פיהם התנהל הענף משך שנות דור. בין היתר, הוכפל חלקה של המדינה ושל הציבור בהכנסות מגז טבעי ומנפט (ועדת ששינסקי הראשונה), הוטלו מגבלות חדשות על יצוא הגז (ועדת צמח), ולבסוף בוצע שינוי מבני מהותי במשק הגז (מתווה הגז), שבמסגרתו התחייבו דלק קידוחים ואבנר למכור בהדרגה את אחזקותיהן במאגרי הגז , כריש, תנין ותמר. לאלה יש להוסיף עוד שינויים והחמרות רגולטוריות שנעשו במרוצת השנים האחרונות: הנהגת מנגנוני פיקוח מחירים, שיפור מעמד רוכשי הגז, קביעת אבני דרך לפיתוח לווייתן וזוהי רק רשימה חלקית.

אחת מתופעות הלוואי שנוצרו בעקבות "רכבת ההרים הרגולטורית" הזו נוגעת לחוסר התיאום בין משרדי הממשלה והרגולטורים השונים. מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, התייחס בדו"ח ביקורת שפירסם ביולי 2015 לנזקים הכבדים שנגרמו בעקבות חוסר התאום וההתנהלות העצמאית שהפגינו הרגולטורים השונים ביחס למדיניות הפיקוח על שוק הגז המקומי. הכבדת הרגולציה והיעדר התאום בין גורמי הממשלה השונים השפיעו על תעשיית הגז והנפט הצעירה של ישראל, והובילו לאי-מימוש פוטנציאל האקספלורציה, הפיתוח וההפקה. גורמים רבים בשוק האנרגיה העולמי שגילו עניין בפעילות בישראל בעקבות תגליות תמר ולווייתן נסוגו בהם לאור הקשיים הרגולטורים שהלכו ונערמו בשנים שחלפו מאז.

במסגרת מתווה הגז, שאושר בממשלה, בכנסת ועל ידי ראש הממשלה מתוקף תפקידו כשר הכלכלה, הוחלט על שורה של צעדים שנועדו לספק בפעם הראשונה מאז נתגלו המאגרים הגדולים מדיניות ממשלתית כוללת ומתואמת לפיקוח על שוק הגז הטבעי. כפועל יוצא מהטלטלות הרבות שעברו על תעשיית הגז בשנים המעטות שחלפו מאז נתגלו תמר ולווייתן הוסכם כי יש לספק תנאים של ודאות ויציבות רגולטורית על מנת שניתן יהיה לשקם את משק הגז המקומי ולהחזיר את מדינת ישראל לרשימת יעדי ההשקעה האטרקטיבים של ענקיות האנרגיה העולמיות לאחר שאלה איבדו עניין בנעשה כאן. לאור כל אלה גובשה במסגרת מתווה הגז הממשלתי "פסקת היציבות" – התחייבות לקיום סביבה רגולטורית יציבה, במסגרתה התחייבה ממשלת ישראל לשמור על יציבות רגולטורית במקטע חיפושי הגז הטבעי בשלוש סוגיות – Government take, יצוא והשינוי המבני שכלול בהחלטת הממשלה, וזאת למשך 10 שנים מיום קבלת החלטת הממשלה. פסקת היציבות נועדה להבטיח כי מדינת ישראל תימנע מעריכת שינויים נוספים בתחומים שבהם נעשו כבר בשנים האחרונות שינויים מהותיים, ובכך תקבע כללים וחוקי משחק ברורים שיהיו תקפים לפרק זמן ארוך, זאת במטרה למשוך מפעילים ומשקיעים נוספים, להגביר את התחרות ולאפשר את היציבות הרגולטורית הנדרשת לפיתוח שדות הגז לווייתן, כריש ותנין ולהרחבת פרויקט תמר. בפסיקת בג"ץ ביחס למתווה הגז נקבע כי על אף שיש צורך ביציבות לצורכי עידוד השקעות במשק יש לגבש מנגנון חלופי שיבטיח קיומה של מטרה זו.

הבסיס הרגולטורי: חוק הנפט

חוק הנפט משנת 1952 מסדיר את הרגולציה בתחום החיפושים וההפקה של נפט וגז בישראל וקובע, בין היתר, כי פעולות חיפושי נפט וגז בישראל יכולות להתבצע באזורים גיאוגרפיים שבהם ניתנה לגורם המחפש זכות נפט וגז על פי חוק הנפט.

בחוק נקבע כי שיעור התמלוגים שהמדינה זכאית לקבל מנכסי גז ונפט יהיה 12.5% משווי השוק של התמלוג על פי הבאר, ולא נקבעו מגבלות חוקיות כלשהן על יצוא גז. כמו כן, חוק משק הגז הטבעי מסדיר את נושא ההולכה, החלוקה והשיווק של גז טבעי בתחומי מדינת ישראל.

חוק משק הגז הטבעי תשס"ב - 2002

ועדת ששינסקי - לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל

באפריל 2010, בעקבות התגליות האדירות של תמר ולווייתן, הקים שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, את הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל. ועדה ציבורית זו, בראשות פרופ' איתן ששינסקי, הוסמכה לבחון את המערכת הפיסקאלית הנהוגה בישראל בנוגע למשאבי נפט וגז, על כלל מרכיביה, להציע מדיניות פיסקאלית עדכנית ולבחון את ההשלכות האפשריות של הגילויים העכשוויים והגילויים העתידיים על הכלכלה הישראלית.

הוועדה הגישה את מסקנותיה בנובמבר 2010, והן קיבלו את אישור הממשלה בינואר 2011. נוסף על כך, במסקנותיה המליצה הוועדה על הנהגת היטל רווחי משאבי טבע, שייגבה מהיזמים בתחום באופן פרוגרסיבי בהתאם ליחס בין ההכנסות ובין ההשקעה הכוללת בחיפוש ובפיתוח של המאגר. ההיטל נכנס לתוקף לאחר החזר ההשקעה במלואה בתוספת 50% (לפני מס). שיעורו הראשוני של ההיטל הוא 20%, והוא עולה בהדרגה עד לגובה של 50%. אחד האלמנטים השנויים במחלוקת בהמלצות הוועדה הוא הקביעה כי השינויים המוצעים יחולו מיום ההחלטה על כל מאגרי הנפט והגז, גם באופן רטרואקטיבי, כלומר גם על מאגרים שפיתוחם החל עוד בטרם נכנס החוק לתוקף. נוסף על כך שללה הוועדה מחברות הגז ניכוי האזילה, הטבת מס שהיתה נהוגה עד אז אשר הפחיתה את חבות המס של מפיקי הנפט והגז – וכאמור בוטלה.

מסקנות וועדת ששנסקי ובמרכזן היטל משאבי הטבע והגז עוגנו בהצעת חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011, שהוגשה לכנסת על ידי הממשלה בפברואר 2011, ואושרה בקריאה שנייה ושלישית במרץ 2011. אימוץ מסקנות ועדת ששינסקי הבטיח כי הציבור הישראלי, דרך מערכת המס, יהיה הנהנה העיקרי מתגליות הגז. חלק המדינה בהכנסות מהפקת הגז הטבעי והנפט (בניכוי הוצאות הפעלה ופיתוח), כלומר ה-Government Take, יהיה למעלה מ-60% באמצעות תמלוגים, היטל משאבי הטבע, מס חברות למחזיקי יחידות השתתפות ומס הכנסה על יחידים המחזיקים ביחידות השתתפות. (איור 1).

בחוק נקבע כי ההכנסות בסך מאות מיליארדי שקלים, הצפויות מהיטל רווחי הנפט והגז, יועברו לקרן מיוחדת – קרן העושר הריבונית. הכספים בקרן מיועדים למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות. מדי שנה יימשך מהקרן סכום שווה ערך לתשואה שהשיגה, וסכום זה יועבר למטרות אלה. נוסף על כך, ישמשו כספי הקרן "כרית ביטחון" להלוואות במקרי חירום כגון מלחמה או אסון טבע. לקרן תמונה מועצה שתקבע את מדיניות ההשקעה ותפקח עליה. המועצה תורכב משר האוצר, מנציגי ציבור ומנציגי הממשלה. תיקבע ועדת השקעות שתיישם את מדיניות המועצה, ואילו נכסי הקרן ינוהלו באמצעות מחלקת ניהול מיוחדת שתמונה על ידי בנק ישראל.

חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011 

חוק קרן לאזרחי ישראל, התשע"ד–2014

ועדת צמח - לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי

ועדת צמח הוא כינויה של הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, שמונתה באוקטובר 2011 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה והמים דאז, עוזי לנדאו. הוועדה, שבראשה עמד שאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים דאז, הגישה את המלצותיה באוגוסט 2012.

מטרות הוועדה היו לבחון מודלים של מדיניות ממשלתית, לבצע ניתוח היצע-ביקוש מקומי בתרחישים מגוונים ולהציע מדיניות ממשלתית לפיתוח משק הגז הטבעי. מסקנות הוועדה התרכזו בסופו של דבר באחד מיעדיה – הגדרת המדיניות הרצויה לשמירת עתודות לאספקת התצרוכת המקומית וליצוא גז טבעי. לפני שהחלה וועדת צמח את פעילותה לא התקיימו הגבלות מיוחדות על האפשרות לייצא גז אל מחוץ לישראל, אך הוועדה קבעה כי לאור החשיבות בהבטחת עתודות גז מספקות למשק המקומי ל-25 השנים הבאות, יש לשמר כ-450 BCM של גז טבעי. לאור זאת הגבילה הוועדה את היצוא ל-500 BCM. זאת לנוכח העובדה שההיקף הכולל של משאבי הגז הטבעי שהתגלו בישראל במועד הצגת מסקנות הוועדה היה כ-950 BCM.  

בהמלצותיה עמדה הוועדה על חשיבותו של היצוא לאינטרסים של מדינת ישראל. לדברי הוועדה, היצוא יאפשר את פיתוח המאגרים שהתגלו, יעודד יזמים חדשים להמשיך ולחפש תגליות נוספות, ויגביר את התחרות ואת ביטחון האספקה בשל ריבוי המקורות. שיקול נוסף שציינה הוועדה הוא ההכנסות הגדולות שעתידות להגיע למדינה מרווחים על מיסוי יצוא הגז.

ממשלת ישראל החליטה להחמיר את מגבלות היצוא אף מעבר להמלצות הוועדה, וזאת על אף עבודת המטה המקיפה שביצעה הוועדה. כך קבעה הממשלה כי יש לצמצם את משמעותית את היקף הגז המותר בייצוא ולהגדיל ב-20% את כמות הגז המשוריינת לטובת המשק המקומי, ל-540 BCM. כמות זו אמורה להספיק לצריכה המקומית למשך כ-30 שנים החל ממועד החלטת הממשלה בעניין ועדת צמח.

מסקנות ועדת צמח 

מתווה הגז

בחודש מרץ 2014, לאחר כמעט שלוש שנים של דיונים, נחתם "צו מוסכם" לפי חוק ההגבלים העסקיים חלף הקביעה בדבר הסדר כובל במאגר לווייתן. בחודש דצמבר 2014 הודיע, במפתיע, הממונה על הגבלים עסקיים, דיויד גילה, על חזרתו מהצו המוסכם שגיבש עם שותפויות הגז, תשעה חודשים קודם לכן. חזרתו של הממונה מההסכמות שהושגו עמו במסגרת הצו המוסכם התרחשה במפתיע וללא תיאום עם שאר משרדי הממשלה. ההכרזה הובילה לשיתוק מוחלט של משק הגז המקומי ולהקמת צוות של כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים והמועצה הלאומית לכלכלה, שמטרתו גיבוש "מתווה גז" כולל שיתווה מדיניות ממשלתית אחידה שתאפשר את המשך פיתוח שדות הגז בישראל,  לצד שיפור רמת התחרותיות במשק הגז הטבעי.

בחודש יוני 2015 פורסמה להערות הציבור טיוטת מתווה הגז ובעקבות שימוע ציבורי, התקבלה בחודש אוגוסט 2015, החלטת ממשלה מס' 476 בנושא "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי "תמר" ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי "לווייתן", "כריש" ו"תנין" ושדות גז טבעי נוספים", אשר נכנסה לתוקף ביום 17.12.2015 בהתאם להוראות סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים.

מתווה הגז כולל, בין היתר, את התנאים העקריים הבאים: אבנר ונובל תעברנה תוך 14 חודשים מהמועד הקובע לכריש ותנין, את כל זכויותיהן בחזקות כריש ותנין לצד שלישי שאיננו קשור לצדדים או מי מהם, שיאושר על ידי הממונה על ענייני הנפט, בתנאים שנקבעו במתווה; דלק ואבנר תעברנה תוך 72 חודשים מהמועד הקובע לתמר את מלוא זכויותיהן בחזקת תמר לצד שלישי שאיננו קשור לצדדים או מי מהם או למי שמחזיק באמצעי שליטה במאגר לווייתן או במאגרי כריש ותנין, בכפוף לאישור הממונה על ענייני הנפט, בתנאים שנקבעו במתווה; הסכמים חדשים לאספקת גז טבעי ממאגרי לווייתן ותמר שייחתמו ממועד החלטת הממשלה, יעמדו בהוראות ספציפיות שנקבעו במתווה. בנוסף, נקבעו במתווה, בין היתר, הוראות בנושא מחירים, ייצוא גז טבעי, מאגר תמר SW, מיסוי, תוכן מקומי, קיום סביבה רגולטורית יציבה, אבני דרך לפיתוח מאגר לוייתן ולוחות זמנים ועוד.

לפיכך, על-פי עקרונות מתווה הגז, דלק קידוחים ואבנר נדרשות למכור שלוש מתוך ארבע התגליות שלהן היו שותפות ואשר בגילויים ובפיתוחם השקיעו מיליארדי דולרים, זאת כחלק מהמאמץ להגביר את התחרות במשק הגז ולהפחית את ריכוזיות השליטה במאגרים. 

בשלהי שנת 2015 הוגשו מספר עתירות לבג"צ הכוללות בעיקרן טענות כנגד מתווה הגז. בחודש מרץ 2016, אישר בג"צ בפסק דינו את עקרונות מתווה הגז, את תוקפו (בנפרד מפסקת היציבות) ואת השימוש בסמכות שנעשתה בסעיף 52 לחוק ההגבלים וקבע, כי בסוגיית היציבות הרגולטורית יש לגבש מנגנון חלופי מזה שגובש במתווה.

במאי 2016 שבה ואימצה הממשלה את החלטתה מאוגוסט 2015 בעניין מתווה הגז, תוך קביעת הסדר חלופי לפרק היציבות במתווה, בעניין "סביבה רגולטורית יציבה", לשם הבטחת סביבה הרגולטורית המעודדת השקעות במקטע חיפושי הגז הטבעי והפקתו.

מתווה הגז המלא

יציבות רגולטורית

קידוחי אקספלורציה ופיתוח מאגרי גז ונפט דורשים השקעה של מיליארדי דולרים ותכנון פרויקטאלי כולל לטווח ארוך, מתוקף המאפיינים הייחודיים של הגז הטבעי. משקיעים פוטנציאליים בוחנים בקפידה את ההגבלות הרגולטוריות על התעשייה ואת היציבות במדינת היעד.

השינויים התכופים במבנה הרגולציה וחוסר הוודאות הרגולטורית שאפיינו את תחום חיפושי הנפט והגז הטבעי הקשו על קבלת החלטות הכרוכות בהשקעה האדירה הנדרשת לביצוע חיפושים, פיתוח והפקה של מאגרי גז ונפט. כך למשל, עסקת הענק שהתגבשה לצירופה של חברת וודסייד (Woodside) האוסטרלית כשותפה במאגר לווייתן, בהתאם למזכר כוונות שנחתם בשנת 2014 בין שותפי לווייתן לבין וודסייד, במטרה לקדם השקעות ופיתוח של פרוייקט לווייתן, לא הבשילה לכדי הסכם מחייב, בין היתר, בשל חוסר הסכמה בין וודסייד לרגולטורים בישראל.

בדו"ח מקיף על מצב משק הגז שפורסם ביולי 2015 הדגיש מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, את הצורך הדחוף בגיבוש מנגנון רגולטורי אחיד. המבקר הצביע על הליקויים הנובעים מריבוי הרגולטורים הפועלים בשוק האנרגיה וטען, בין היתר, כי "הרגולטורים פעלו בצורה לקויה, בלתי מגובשת, בלי שיתוף פעולה. החיכוכים ביניהם גרמו לעיכובים בפיתוח משק הגז".

חוסר הוודאות הרגולטורית והשינויים התכופים במדיניות של הממשלה ושל הרגולטורים השונים פוגעים ביכולת המדינה לממש את מלוא הפוטנציאל של תעשיית הגז הישראלית, ומובילים לכך שחברות אנרגיה בינלאומיות נרתעות מהשקעה ומפעילות במשק הישראלי. מתווה הגז שגובש בשנת 2015, ואימוץ פרק "קיום סביבה רגולטורית יציבה" חליפי, בשנת 2016, נועד לתת מענה לשינויים התכופים וליצור מסגרת רגולטורית יציבה, שתאפשר את פיתוח המאגרים והמשך פעילות האקספלורציה, תוך משיכת משקיעים נוספים שיגיעו לחפש ולהפיק גז טבעי ונפט בישראל.  כאמור בהחלטה בדבר אשרור מתווה הגז, תוך אימוץ הסדר חלופי לפסקת היציבות, "הממשלה מכירה בצורך בסביבה הרגולטורית המעודדת השקעות של חברות בינלאומיות ומקומיות במקטע חיפוש הגז הטבעי והפקתו, ובכלל זה קבלת המימון הנדרש מגופים פיננסיים, מקומיים ובינלאומיים. סביבה זו משרתת את האינטרס הציבורי. לכן, מבקשת הממשלה ליצור תנאים אשר יסיעו להגביר את האמון, להחיש את ההשקעות במקטע האמור, לקדמן וכן לעודד השקעות נוספות במקטע זה, לרבות באמצעות כניסת משקיעים חדשים".

נוכח החלטת הממשלה כאמור, דלק ואבנר פועלות, יחד עם שותפיהן בפרוייקטים השונים, ליישומו של מתווה הגז בהתאם לתנאיו ובפרט פועלות להמשך ביצוע ההשקעות והפעולות הנדרשות לצורך פיתוח מהיר של מאגר לווייתן ותכנון הרחבה נוספת של מערך ההפקה של פרויקט תמר.  

רגולציה במבט השוואתי בינ"ל

בשנת 2014 הזמין איגוד תעשיית הגז והנפט בנורבגיה סקר שמטרתו לבחון את מידת האטרקטיביות להשקעה של משק הגז-נפט הנורבגי מול מדינות אחרות בעולם, ובהן ישראל. הדו"ח של חברת הייעוץ הבינלאומית IHS CERA קובע חד-משמעית כי הרגולציה של תחום הגז בישראל באותה תקופה אינה עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים.

מדינת ישראל דורגה במקום ה-48 בעולם במדד הסיכון בפעילות גז ונפט, ובמקום ה-61 בלבד במדד הסיכון הכולל. בסעיף "קדושת ההסכמים" נמצא כי רמת המחויבות של הממשלה בישראל לכיבוד הסכמים נמוכה מזו של אינדונזיה, אנגולה ומוזמביק. על פי נתוני הדו"ח, רק ניגריה גרועה מישראל במדד זה. על-פי הערכות של גורמי הממשלה הרלוונטיים וכן של שחקנים בולטים בשוק האנרגיה, אישור מתווה הגז בממשלה ובכנסת, יוביל לשיפור משמעותי ברמת סיכון ההשקעה של ישראל ובדירוג הכללי של ישראל כיעד השקעה.  

 Benchmarking Norways Investment Attractiveness

ממשל תאגידי

השותפויות דלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט הן מהתאגידים המובילים במשק הישראלי ונכללות במדד ת"א 25. דלק קידוחים ואבנר רואות בשמירה על סטנדרטים מובילים של ממשל תאגידי את אחד העקרונות המנחים בהתנהלותן. מדיניות הממשל התאגידי שלנו מבטיחה שאנו פועלים בהתאם לכל החוקים והתקנות הנהוגים בישראל וברחבי העולם תוך התבססות על עקרונות ניהול תקין. השותפויות מנוהלות בהתאם לאמות המידה הגבוהות ביותר, ומבססות את פעילותן על עקרונות וערכים כגון יושר, שקיפות ואחריות מול מחזיקי העניין השונים. ביום 23.5.2015 פורסם ברשומות התיקון לפקודת השותפויות, אשר נועד להרחיב את מנגנוני הממשל התאגידי בשותפות מוגבלת נסחרת ולהחיל, בין היתר, הוראות הקבועות בחוק החברות בנוגע לחברה ציבורית על שותפות מוגבלת ציבורית, בשינויים המחוייבים ואף מעבר לכך.  השותפיות פועלות בהתאם לנדרש, בין היתר, בחוק ניירות ערך ותקנותיו הכוללות מתכונת גילוי ייעודית לתחום, בפקודת השותפויות ובהסכמי השותפות והנאמנות שלהן.

לקריאה נוספת:

מחקר של מכון אהרון: 80% מהכנסות הגז למדינה

ששינסקי הכריע לטובת הציבור: 66% מהכנסות הגז יועברו למדינה

 

 

gallery image
איור 1 - מכון אהרון - עד 80% מרווחי הגז חוזרים לציבור
gallery image
איור 2 - תמלוגי המדינה ממשאבי טבע - תמלוגים מגז